לצאת מהארון – תהליך היציאה שלי מהארון

יצאתי מהארון בגיל 19 בתור ביסקסואלית. אחרי שמגיל ההתבגרות הבנתי שארצה מתישהו להתנסות עם אישה. זה תמיד היה שם, ורק בצבא באמת הבנתי, והתחלתי לצאת מהארון בצורה הדרגתית. היום אני חיה את חיי 98% מחוץ לארון.

לצאת מהארון מול עצמי

כמו שפתחתי, זה תמיד היה שם כאפשרות. בתיכון הייתי מתנשקת עם חברות (ביוזמתן!) והבנתי שזה נעים לי. אף פעם לא חשבתי שזה משהו רציני. בצבא, ביום הראשון במקלחות, הבנתי שאני מתרגשת יותר ממה שאני אמורה להתרגש מכל הגופים העירומים מסביבי. בהתחלה חשבתי שאני פשוט משווה ובודקת מי יותר יפה ממני, למי יש ציצים גדולים יותר.. אחרי כמה מקלחות הבנתי שיש פה משהו אחר, ושכנראה אני נמשכת לנשים. לקח לי שנה שלמה להתחבט בגילוי החדש, מקלחות הפכו להיות דבר מביך והייתי תמיד מפנה את הגב לכולן כדי שלא אסתכל על אף אחת. אחרי שנה, כתבתי בפוסט הכרות בקבוצת הכרויות, שאני "חושדת שאני בי", ומשם הגעתי להתנסות הראשונה שלי עם אישה. זהו, קיבלתי את החותמת ויצאתי מהארון מול עצמי.

לצאת מהארון מול החברה הכי טובה

טוב, מה אני עושה עכשיו? לא ידעתי איך מספרות, על מה מספרות. אני רגילה לספר הכל, לא יודעת להחזיק בבטן. ופתאום יש סוד שמפחיד אותי. מה יקרה אם היא תנתק איתי קשר? מה יקרה אם זה יביך אותה? סיפרתי. עשיתי הכנה שלמה על זה שבבקשה לא תנתק איתי קשר, ושאני ממש מפחדת שהיא תשפוט אותי. כשסיימתי לספר היא אמרה לי "מה, את דפוקה?? באמת חשבת שאני אנתק איתך קשר?". היא קיבלה את זה בצורה ממש מתוקה וגרמה לי להרגיש ממש נוח, רצתה שאספר לה עוד פרטים והתעניינה בחוויות שלי.

לצאת מהארון בצבא

הבנתי בכלל שאני ביסקסואלית בצבא, וכל כך רציתי לספר לכל העולם כבר. זה היה חלק ממש טריקי. החברות מהצבא אלה חברות שמתקלחות איתי. כל כך חששתי שהן יחשבו שאני בוטה, שהטרדתי אותן..ומה לא. סיפרתי בהתחלה לחברה הכי טובה שלי מהצבא שלא היתה איתי בבסיס. גם איתה, עשיתי שיחת הקדמה שלמה. היא קיבלה את היציאה מהארון בצורה מעולה ונתנה לי ביטחון להמשיך ולספר. אחר כך סיפרתי לחברה הכי טובה שלי בבסיס, אותה הקדמה, אותה תגובה. החברה הבאה שרציתי לספר לה, התבטאה כמה פעמים בצורה הומופובית. פחדתי עד מוות שהיא תשנא אותי. באחד הימים היא התפשטה לידי, והובכתי כל כך. הרגשתי אשמה. זה לא בסדר שהיא לא יודעת ושהיא מרגישה בנוח לידי, ואין לה בחירה אם כן או לא. אזרתי אומץ, וסיפרתי לה. היא היתה כל כך רגועה לגבי זה, זה היה מהמם. לשאר הצבא סיפרתי בשלבים. למפקדת החדשה שלי סיפרתי כשהיא שאלה אם יש לי "בן או בת זוג", וזה נתן תחושה ממש טובה לגבי לצאת מהארון. לבנים קצת חששתי לספר אבל גם זה קרה. באחד הימים דיברתי בטלפון עם מישהו מבסיס אחר (היינו מקשקשות במשמרות לילה עם כל הבסיסים הסמוכים), וברגע שהוא שמע שאני ביסקסואלית, הוא התחיל להציע להצטרף, שאל עם מי שכבתי והיה מאוד לא נעים. זה לא קרה לי הרבה אבל זה אכן קרה.

לצאת מהארון מול אמא

אמא שלי היתה יחסית בתחילת התהליך, עם הבחורה הראשונה שיצאתי איתה, הגעתי פעם או פעמיים הביתה והצגתי אותה כחברה. אחרי שזה נגמר והייתי ממש מבואסת, סיפרתי לאמא שלי שבעצם יצאנו. היא היתה חמודה ורגועה לגבי זה, אבל אמרה ש"זה בסדר להתנסות, בסוף בטח תהיי עם גבר". זה ביאס אותי. בהמשך היא העלתה כמה פעמים את זה שאני אוהבת נשים כי יש לי וסטבוליטיס ושהיא 'שמעה על מטפלת שמטפלת בכאבים בחדירה, והיו כמה נשים לסביות שחזרו לגברים אחרי הטיפול'. זה היה מבאס. לקבל קבלה מזויפת ופקפוק מהצד השני. הייתי רבה איתה המון. באחת הפעמים אמרתי לה שהיא יכולה לחשוב מה שהיא רוצה אבל אני לא מוכנה לשמוע כל ספק בזהות שלי.

היום היא הרבה יותר מקבלת, היא אוהבת את בת הזוג שלי ומדברת איתי המון על הנושא בצורה מאוד פתוחה ומכבדת.

לצאת מהארון מול אבא

לאבא שלי לא סיפרתי בעצמי. אמא שלי סיפרה לו כשהיתה לי בת זוג. הוא הגיב זוועה.. זה התחיל מהתעלמות ממני וחוסר תקשורת. בנינו את הקשר בצורה ארוכה ומייגעת. כשאני עמידה לכל טענה ואמירה הומופובית שלו ומתעקשת על להישאר בקשר ולא ליצור נתק.

זה היה תהליך ארוך ובאמת קשה. היום אבא שלי הרבה יותר מקבל. בת הזוג שלי מגיעה אלינו לארוחות. אנחנו מדברים די קבוע והוא מקבל אותי כבת שלו. הוא עדיין לא אוהב את הסיטואציה אבל מסוגל להכיל אותה. היציאה שלי מהארון מול אבא שלי היתה מפרכת והוכיחה את עצמה כשווה.

לצאת מהארון מול אחותי

לאחותי סיפרתי אחרי שהבחורה הראשונה סיימה איתי, הייתי ממש עצובה. היא באה לנחם אותי ושאלה מה קורה. סיפרתי לה שנשבר לי הלב. היא שאלה "מי עזב אותך??" ועניתי "עזבה". היא לא הבינה. כשאמרתי לה שיצאתי עם אישה, היא נבהלה. אמרה שזה מפחיד אותה ושהיא לא מבינה את זה. הסברתי לה שזה טבעי ושזה כמו כל אהבה. אחר כך בכיתי ופחדתי שפגעתי בקשר שלנו.

מהר מאוד זה השתנה והיא היום החברה הכי טובה שלי ויודעת הכל, פתוחה איתי לגמרי ויצאה מהארון גם כביסקסואלית.

לצאת מהארון מול אחי

גם לאח שלי סיפרתי, והוא הגיב בצורה הכי מתוקה בעולם "תראי, ברור שזה לא מפריע לי אבל אני לא כל כך יודע מה להגיד... רוצה חיבוק?" וזהו. הוא תמיד היה מדהים.

לצאת מהארון אף פעם לא נגמר

כבר 6 שנים שאני חיה את חיי מחוץ לארון. זה חתיכת מסע, כזה שלא נגמר. כל שיחה עם אדם חדש מעבירה בי את המחשבה של 'לספר או לא לספר', ואני משתדלת להקיף את עצמי באנשים ואנשות טובות לי.